הביקור האחרון
האורחות האחרונות והחביבות שלנו היו לילך (אחותה הצעירה של חני) ודלית בת זוגה.
וכהרגלנו מנקודה זו רשות הכתיבה ניתנת ל-לילך ודלית:
ננסה לחתום את סדרת הביקורים בפורמט קצת שונה:
כבוד גדול לנו והתרגשות גדולה מבחינתנו
להשתתף באופן פעיל בכתיבת הבלוג אחריו עקבנו בשקיקה ובקנאה עד כה, מצד הקוראים בלבד.
מתחילות:
קנדה - היא מדינה מ ט ו ר פ ת !!!!! קשה להעביר באמצעות הטקסט הזה והתמונות [המצורפות הפעם בסוף], את הטבע הפראי והמיוחד בו כולנו שרויים. קרחוני עד, יערות סבוכים ויערות גשם, הרים גבוהים, סלעי ענק, כמות מים בלתי נתפסת! מספר אינסופי של אגמים, נהרות, מפלים שוצפים. בכל פינה ותחת כל עץ רענן. לאן שמביטים רואים ירוק, כחול, גווני תכלת, ולבן. מפגשים לא שגרתיים בין הרים לים ובין צומח לדומם וחי.
והכל נקי ושמור. מלווה באקטים חינוכיים הגורמים לכל המבקרים לשמור על הנקיון ועל יפי המקום. הליכה בשבילים מסומנים בלבד. שירותים בכל פינה המונעים מהמבקרים להשאיר 'מתנות' בדרך. והרבה מודעות והתחשבות במרחב הציבורי המשותף.
חברנו לחניק ואיתן ברוקיז הקנדיים שם טיילנו משך 8 ימים, התחלנו לרדת לכיוון האוקיינוס הפסיפי אל עבר וונקובר העיר והאי -עוד 4 ימים. מעבורת לאי וונקובר - 3 ימים, וחתמנו ב 3 ימים נוספים בעיר וונקובר. בכלל לא משנה מה עשינו ואם היינו עושים מסלול אחר, יש להניח שהתחושות היו דומות. לכל מקום שפונים רואים רק יופי. אין כמעט דרכים סתמיות. המקומות עצמם, עוצרי נשימה וגם הדרכים המובילות אליהם לא פחות יפות ומרגשות.
טיול בקרוון המכונה 'המפלצת' ובפורדי- הטנדר המופלא הגורר אותו – יצאנו להרפתקאה הזו ללא העמקה במדיום הזה. קשרנו עצמנו לדרך הטיול של חניק ואיתן וזהו. לא תארנו לעצמנו עד כמה נתאהב בקטע הזה של עצירה בדרך ועלייה 'הביתה' להכין קפה או לעשות פיפי. לחסוך במים כשישנים בקרוון פארק ללא חיבורים, לישון על מזרונים [מאוד נוחים] על הרצפה בסלון, להוריד את הרגליים של הקרוון עם המנואלה או להניח קרשים מתחת לגלגלים ולאזן את המפלצת. שלא נדבר על הכנת ארוחות הגורמה במטבח הכי מאובזר ונוח, במיוחד במדינה שלמרות יופייה הפיזי היוצא דופן, לא התהדרה בקולינריה משובחת... וגם הביקור בחנות לאיבזור קרוונים בקמלופס לצרכי תיקון הרגל או הנדידה בין מוסכים בויקטוריה לצורך החלפה דחופה של רפידות הברקס, היו חלק בלתי נפרד מהחוויה המיוחדת הזו.
בוחרות לשתף את הקוראים הנאמנים בשיחה בינינו:
דלית: מה היה היום הכי מיוחד ומרגש מבחינך?
לילך: קשה לבחור יום אחד כזה, אבל עם אני מוכרחה, אבחר את היום שיצאנו מ Clearwater בדרכנו לwhistler . התחלנו בעצירה Camloops בחנות לציוד קרוונים ושם התרשמנו מנשים שמנהלות את חנות הציוד הזו ומאיתן שמצא פתרונות יצירתיים להתאמת ידית הרגלית של הקרוון. המשכנו בדרכנו משם כשהבטן מקרקרת [בעיקר לנו...]. ירדנו מהכביש הראשי לשכונת יוקרה הצופה על 'כנרת' שכזו. החננו את המפלצת בקצה הישוב תוך מבט פנורמי על האגם ועל בתי השכונה המפונפנים שמהם התחלנו לבחור את בית הקיץ העתידי תוך כדי אכילת א. בוקר בבית שלנו. [כידוע, לארבעתנו יש כבר הצלחות מרובות בשדה הנדל"ן בחו"ל]
משם המשכנו בנסיעה של לא מעט שעות שהתחילה בנוף של חוות חקלאיות ושדות, מראה פתוח [בנגוד לנוף הררי של הרוקיז]. ככל שהתקדמנו, הנוף השתנה וההתרגשות שלי מעוצמת היופי המשתנה לנגד עיני, גברה . השילוב של נסיעה בטנדר הגדול הזה תוך האזנה למוסיקה טובה, מופקדים בידיו האמונות של "הנהג שלנו חברהמן", היתה חוויה מדידטיבית /רוחנית. העברנו את הזמן בשתיקה ארוכה והתפעמות מהנוף, ומדי פעם שתפנו בתחושות ,בשיחה וצחוקים. בדרך צפינו בבתי מגורים על איים קטנים בתוך אגמים ומשם, העפלנו לאזור הררי ואז,שוב קרחונים ושוב יערות עד מסביבנו. זה היה כמו לעשות טרק בנסיעה. רוב הנסיעה הזו, הייתי עם דמעות של התרגשות בעיניים ,עד כדי מחשבה בה שיתיפתי את הנוכחים, שאולי באחד מגלגולי חיי, חייתי במקום הזה.... בסוף היום חיכתה לנו נהיגה מאוד מאתגרת, עליות חדות וירידות תלולות. אפילו לחניק ,הקולית בדרך כלל, נעצרה מעט הנשימה... הירידה חלפה בשלום , אך נאלצנו לעצור בצד, לרגל עשן וריח שרוף שעלה מהברקסים. תוך כדי העצירה לצרכי התקררות, פגשנו חבורת שחקנים שצילמו סרט באיזור ובתוכם כריסטופר האירי שהסביר פניו לתיירים ונתן טיפים טובים על בילויים בוונקובר ובמאי היהודי בשם אשר, שהיטיב לקשקש ושאל "מה שלומקה?" הם עודדו אותנו לנסות למצוא מקום בקרוון פארק בסטרוברי פוינט שאליו הגענו רגע לפני החשכה והוא מהסוג הזול והזרוק. גם שם חניק ואיתן במיומנות ראויה לציון החנו, ישרו, פילסו את המפלצת. סיימנו את היום באכילת סטייקים של וולמרט על המנגל המיניאטורי והמגניב. ארוחת שישי מסורתית עם יין וברכות חמות אחד לשני על מזלנו הטוב.
לילך: ואצלך?
דלית: כשנמצאים בתוך טבע פראי וכל כך שונה מן המוכר במחוזותינו, אפשר למנות הרבה רגעים מרגשים. אחד מיוחד מבחינתי, היה היום שבו התגלגלנו ל Mona Lack בשמורת ג'ספר. אולי הוא לא היה האגם היפה ביותר משלל עשרות האגמים בהם בקרנו או לצידם נסענו, אבל משהו בעובדה שלא תכננו להגיע אליו והגענו במקרה אחרי המלצה של זוג דייגים מצחיק במיוחד כשמלבדם במרחק ומלבדנו אין נפש חיה, העצים מבחינתי את החוויה.
היה משהו באגמון הקטן הזה ,שהזמין לאיחוד ואף לדחף חזק להיטמעות בתוך הטבע הסובב. נוצר בתוכו אפקט עוצר נשימה של השתקפות עננים לבנים מושלמים בתוך כחול עמוק של שמיים וירוק עמוק של מים.
לא נותרה לי ברירה... ולמרות הקור העז, העזתי לקפוץ לתוכו, לרגעים ,לא היה לי ברור אם אני מרחפת בין העננים או שוחה למטה במים. התחושה היתה מרוממת נפש ממש!
לילך: ספרי על רגע של סיפוק
דלית: ללא ספק הרגע של ההגעה לפסגה של הסולפר סקיי ליין. עלייה ארוכה ארוכה בתוך יער. בהתחלה בשביל רחב ומתון שיפוע ולאט לאט בשבילים יותר צרים ותלולים בתוך יער עד. הגעה לאחו יפה שממנו היה צריך להעפיל על סלע חשוף וגבוה שממנו נגלה נוף משגע של פסגות הרים וגאיות מיוערים. עליות באופן כללי היו סוגייה מאתגרת עבורי. קצת חששתי מהן טרם הנסיעה. שמחתי להיווכח שעלייה בקצב איטי מאוד עוזרת ומקלות ההליכה הם הצלה של ממש. אפשר להגיד שיכולתי להבין, אחרי ההתנסות הזו ,את התחביב של טיפוס על 'הרים צונני פסגות' בעיקר כשעל הפסגה מחכים כבר מוכנים כסאות הישיבה והתה / קפה החם.
דלית: יש רגעים קטנים וחשובים שראוי להזכיר?
לילך:
רגע צבעוני -הבתים במזח הדייגים של ויקטוריה עיר הבירה של בריטיש קולומביה
סוף סוף רגע של קפה – הקפה של שירלי באי ונקובר ליד תצפית הלוויתנים נסגר בדיוק בשלוש וחצי.
רגע זואולוגי -האלק ונשותיו מסתובבים חופשי בפארק הקרוונים בג'ספר
רגע של וינטג' – החנות הגדולה של מוצרי יד שנייה: ביגוד, כלי בית, מכשירי חשמל, ריהוט וכו, באמצע של רחוב צדדי בויקטוריה.
רגע של נקיון ב'מכבסה היפיפיה שלי' ב'גספר- דמיינו מכונות כביסה אצל 'שלמה' במרכז המושבה.
רגע החוזר על עצמו – חניק קוטפת ומתענגת על מני Berris ומדביקה אותנו בטעימות.
רגעים של מנוחה -על מיני כסאות.
רגע מכמיר לב -צפייה בסלמון זקן ואדמוני מנסה להתקדם נגד הזרם.
רגע טעים – Fishwork בצפון וונקובר– ארוחת סוף הטיול שהיתה טעימה במיוחד! למזלנו, השתחלנו ברגע האחרון של ה Happy Hour: צדפות, רכיכות למינהן ובירה טובה.
נשאל את עצמינו יחד מה עורר בנו השראה?
נסכים שמעבר לטבע היוצא דופן ביופיו, מרשים לא פחות המימד האנושי/ חברתי תרבותי. "רב תרבותיות" - מטבע לשון מוכר הלובש צורה ומשפיע על המבט שלנו כתיירות. מגוון אנושי רחב של אנשים שנטמעו בקנדה ואינם רק חוטבי עצים ושואבי מים. זוגות מעורבים במספרים גדולים. אנשים שנראים כבני תערובת זה מספר דורות, וטקסטים שונים המופיעים במרחב הציבורי -ישנים וחדשים המצביעים על עומק והפנמה של הערך של קבלת כל אדם באשר הוא ,ללא התייחסות למוצאו. מקרין גם על היחסים לזרים כמונו וגם על היחס למרחב: שמירת ניקיון וכיבוד המרחב הציבורי, התחשבות באחר ובטבע. כלל אלה שזורים זה בזה .
חניק ואיתן –מלאות הערכה על הדרך בה בחרתם לחיות את חייכם בשנה האחרונה. לחיות את החיים במלאות. חיים של בריאות פיזית ונפשית -שהייה בתוך המרחבים הפתוחים של יבשת אמריקה, חיים בבית המאפשר ערבוב יום יומי עם הטבע הסובב. חיים של התנסות בחוויות, משוקעים במרינדה הזו של יופי, נוודות, והכרות עם המקומות השונים דרך הרגליים. כל זה תוך פתיחת ליבכם לאורחים ואורחות כמותנו, שעלו על הרכבת לשעה קלה. אפשרתם לנו ליהנות מניסיונכם ומהמיומנויות הרבות שצברתם, בתפעול מהיר של כל אפליקציות הניווט האפשריות של כבישים, שבילים , מערכת הזמנות משומנת היטב של קרוון פארקים או היזרקות בפינות לא מוסדרות אך אפשריות, לחניית הקרוון ללילה. חבל רק שלא הצלחנו להדבק ברזון שלכם....
נבקש להודות לכם על טיול בלתי נשכח שפשוט לא היה קורה בלעדיכם. נהנינו מכל רגע! אוהבות אתכם ומברכות על הקירבה והנינוחות שהרגשנו בחברתכם.
לסיום סיומת פינת הפיספוסים:
• ביום השני לטיול, רגע אחרי התפעלות מהנוף, בירידה בלייק אגנס ללייק לואיז, לילך הרביצה נפילה רצינית ובעקבותיה נותרו שני שיירי שיניים ולא מעט טיפות דם באדמת קנדה. ויש אומרים שהקירבה בין האחיות, הובילה להזדהות במצב השיניים.
• לא הצלחנו לראות דב...
• רק דלית הצליחה לצפות בסנפירים מאוד מאוד רחוקים של לוויתני אורקה.
• לילך סגרה פעם אחת את הסלייד על שרפרף פלסטיק. איתן תיקן מיד את הנזקים.
• היינו קצת פדלאות אבל לאט לאט השתפרנו. עד כדי כך, שנפתח לנו התיאבון לטרק של כמה ימים. [לא בצענו] מפאת מחסור בציוד..
להתראות בטיול הבא!
איזה יופי! אתן תותחיות ואת המארחים שלכם אין מספיק מילים לשבח...מוזמנות לקפה ולספר חוויות. חנהלה.
השבמחקהאגם ביום המיוחד של דלית נראה מושלםםם😍
השבמחק