הטנדר

אז נפרדנו מאורי וחנהל’ה, ביום שישי של השבוע והלכנו לשטוף את הטנדר שהיה מטונף ביותר אחרי הנסיעות בדרכי עפר של הקפיטול ריף (Capitol Reef).

הטנדר הושמץ על ידינו לא מעט, ועל כן החלטנו להקדיש לו פוסט. בעיקר שהוא היה מרכז חיינו בשבוע האחרון.

אורי וחנהל’ה שהתאהבו בטנדר (בעיקר חנהל’ה) לא הבינו למה הטנדר זכה להמון תזכורים והשמצות בפוסטים שהועלו.

פייר, הם צדקו!!! נעשה עימו עוול.

בתכלס, הוא מלווה אותנו מאז פלורידה וסחב אחריו את הקרוואן (ששוקל כ 7 טון למי ששכח) לכל מדינה ופארק שרצינו/תכננו להגיע אליו במשך ששת החודשים האחרונים.

חברים שאלו את איתן: לא היה עדיף לך לקנות טנדר חדש?

התשובה שלו היתה פשוטה: ברור שכן, אבל אם היינו קונים טנדר חדש יותר (וגם קרוואן כמובן) לא היינו מצליחים להוציא את הטיול הזה לפועל. כידוע, אנחנו לא ממשפחת רוטשילד.

אז יצאנו להרפתקה הזאת עם טנדר ישן, עם קצת בעיות.

אבל השבוע...הוא ממש דרש  צ’ומי. אולי הוא נעלב בעקבות הפרידה מחנהל’ה.

חזרנו לקרוואן פארק להתחבר לקרוואן ותוך כדי ההתחברות הטנדר כבה, ולא רצה להידלק...

מה עושים???

דבר ראשון התקשרנו אל Matt בעל הקרוואן פארק ועדכנו אותו שאנחנו לא יכולים לעזוב את הפארק, ונצטרך להישאר בו עד שהטנדר יחזור להכרה. הוא הבין את העניין, ואמר שלא תהיה שום בעיה להישאר עד יום רביעי.

הוא אפילו התגייס לחיפוש מוסך שיוכל לטפל בטנדר מוקדם ככל האפשר. 

לאחרונה נזילות השמן שלו התפשטו, וכשאיתן בדק את מפלס השמן הוא ראה שמקל המדידה יבש.

לאחר שנתנו לטנדר לעמוד איזה ארבע שעות, ולאחר שאיתן הוסיף לו את מעט השמן שהיה ברשותנו פלוס מעט שמן שהשכן תרם לנו הוא נאות להתניע שוב ושמנו פעמינו לקנות שמן על מנת להשקות אותו.

איך שיצאנו ממתחם הקניות הוא שוב כבה ומיאן להתניע. 

למזלנו,  בדיוק עבר לידינו Matt בעל הקרוואן פארק, הוא זיהה אותנו ולקח אותנו טרמפ בחזרה לקרוואן פארק.

 בלילה ג’ף השכן  מהקרוואן פארק הקפיץ את איתן אל הטנדר  שנח מספיק (?)  על מנת להחזיר אותו אל  הקרוואן פארק.

כשאיתן הגיע לטנדר הוא כמובן מיד התניע אבל לאחר כ 200 מטר של נסיעה הוא שוב הדמים.

מכיוון שהכביש היה בירידה איתן המשיך להתדרדר בכביש על מנת להתקרב ככל האפשר לקרוואן פארק (תוך כדי ליווי מאחור של השכן הנחמד (He was so nice כמו שסבתא חיה אומרת).

כמה מילים על ג’ף.  הוא וזוגתו לחיים בשנות השישים לחייהם עברו לפני שנתיים מקליפוניה כי לטענתם הם לא אוהבים את הפולטיקה בה. ג’ף כמובן נושא עליו נשק וגם בונה להנאתו אקדחים. הם גרים בקראוון פארק, מבלים הרבה בנסיעות שטח בריינג’ר שלהם, ומשתתפים עם רכבם המקושט בתהלוכה המתוכננת בעיר מחר לכבוד יום העצמאות. האנשים כאן באזור מאוד פטריוטים לדבריהם, בניגוד לשמאלנים המסוממים של קליפורניה. ויוה אמריקה!

החלטנו שהפעם אנחנו חייבים לסדר את הבעיה של הטנדר אחת ולתמיד!

אבל...כרגיל... כל זה קורה לנו במהלך סופשבוע, אבל לא סתם סופשבוע. סופשבוע ארוך של ה 4 ביולי (יום העצמאות של האמריקאים) ואין עם מי לדבר. בליית ברירה נשארנו כל הסופ"ש בקראוון פארק. פחדנו להזיז את הטנדר אפילו לתהלוכה שהתקיימה במרכז העיר.

לפחות השלמנו פרקים של חתונמי והצלחנו להזמין מקומות לינה ואישורים לשני טרקים בקנדה לרווח בין האורחים שלנו.

הסתפקנו בצפיה מהקראוון פארק במופע הזיקוקים שהיה במוצאי יום העצמאות בעיר.

הצלחנו גם להשיג את זק המוסכניק שהיה מוכן להתחיל לטפל בטנדר ביום שלישי מיד אחרי החג. הוא ביצע דיאגנוסטיקה והגיע למסקנה שחייבים לטפל  בבעיה של הטנדר- נזילת השמן. הוא לקח את הטנדר אליו למוסך ואמר שהתיקון ייגמר למחרת בצהריים לאחר שיקבל את החלקים הנדרשים לתיקון.

אז אמר

למחרת בצהריים הוא אמר שהטנדר יחזור אלינו בערב ואם לא בערב אז למחרת, (ביום חמישי) בבוקר

אז אמר

ביום חמישי  בצהריים התחלנו להילחץ (מאמינים?), יש לנו עוד יומיים עד שאנחנו צריכים לאסוף את אמיר (הבן שלנו) שמגיע לטייל איתנו מסולט לייק סיטי (Salt Lake City). 

דיברנו עם זק והוא אמר שהוא עדיין לא קיבל את כל החלקים אבל תוך חצי שעה הבטיחו שהם יגיעו אליו וכך הוא יספיק להחזיר לנו את הטנדר המתוקן לקראת אחר הצהריים.

אז אמר

אחר הצהריים הוא הבטיח בערב ובערב הוא הודיע שהוא יסיים את  עבודה רק למחרת בבוקר (בוקר של יום שישי, יום לפני הגעתו של אמיר).

התקשרנו אליו ודרשנו שהטנדר יוחזר אלינו עוד באותו היום. הוא נאות להמשיך לעבוד עליו ואמר שהוא יביא אותו לקראת 23:00

אז אמר

23:00  הפך ל 24:00 ואז ל 01:00 ובסופו של דבר הוא הוחזר לנו ב 2:30 לפנות בוקר של יום שישי.

שילמנו לו מזומנים באישון הלילה ליד הכספומט של מרכז הקניות (למזלנו לא עבר לידינו אף שוטר כי אפשר היה לחשוב שמתבצעת לה עסקת סמים) והלכנו לתפוס קצת שעות שינה לפני הנסיעה צפונה אל סולט לייק סיטי.

יום שישי בבוקר קמנו שמחים וטובי לב- סוף סוף נפרדיים מסידר סיטי.

אחרי שעה של נסיעה...הטנדר כבה באמצע האוטוסטרדה בדיוק עם אותה אזהרה (לחץ שמן נמוך) שהיתה לנו לפני התיקון...

היינו ממש אובדי עצות, מה עושים?

עוד יום אחד אוספים את אמיר ואחריו יש לנו עוד שני ביקורי אורחים ברצף שמצטרפים לטיול שלנו.

אחרי חצי שעה הטנדר התניע שוב (כהרגלו). המשכנו בנסיעה זהירה עוד 80 ק"מ כדי להיכנס למוסך נוסף בדרך. קונור המוסכניק בחן את הטנדר ואמר שהוא לא יוכל לטפל בו לפני אמצע השבוע שיבוא, והיתה לו מחשבה שהבעיה היא אחרת...

אמרנו לו יפה תודה והמשכנו בדרכנו.

חשבנו על מספר לא מבוטל של פתרונות למצב והחלטנו שאי אפשר להמשיך לשפוך כסף על הטנדר בלי שאף אחד באמת מבטיח פתרון סופי.

כזכור עברנו כבר אצל-

אלכס המוזר ליד סאן אנטוניו

באני מהונדורס- גם ליד סאן אנטוניו 

מוסך מורשה של פורד בניו מקסיקו 

רון חובב הנשק מפלאגסטף 

החלפת ברקסים במורדות של היוסמיטי

ראף-רפי ששונא את ביבי אבל חובב את טראמפ מלאס וגאס 

וזאק האחרון מסידר סיטי.

כל אחד מהם הבטיח שרק הוא מתקן משהו (תמורת אי אילו דולרים) והאוטו יסע חלק....

לקחנו החלטה אמיצה (?) להמשיך בדרכנו כמתוכנן עם אמונה (אולי קצת נאיבית) שאנחנו ממשיכים הלאה עם הטנדר שלנו אל עבר הלא נודע.

מצאנו לנו מקום לינה לצד נחל בדרך לסולט לייק סיטי והלכנו להשלים שעות שינה מהלילה האחרון.

הבוקר הגענו לסולט לייק סיטי , התמקמנו ליד ים המלח האמריקאי שקיבל את פנינו עם רוחות חמסין חזקות.

זהו, עוד שעה הולכים לאסוף את אמיר משדה התעופה, איזה כייף!

תחזיקו לנו אצבעות שנצלח את המשך הדרך עד קנדה וחזרה!