סאן פרנסיסקו – או: למה אסור לבוא עם ציפיות גבוהות מידי... וגם הרים וים
ראשון-רביעי 29/5-1/6
אין אחד שדיברנו איתו בזמן האחרון שלא "התעלף" על סאן
פרנסיסקו: על כמה היא יפה, ועל האווירה ה"מגניבה" שבה- כך שהגענו אליה
עם הר של ציפיות. טעות של מתחילים.
בשל העובדה שאין שום סיכוי בסופ"ש הזה למצוא מקום בקראוון פארק
מסודר בסביבות העיר, התמקמנו בסוף שורה שלמה של קראוונים של אנשים שגרים בהם
(את ארץ הנוודים כבר הזכרנו?) בפרוור של העיר (אלמידה) ליד מזח המעבורת.
כמו שכבר כתבנו בבלוג הקודם- התחלנו את הביקור ביום שלם שחני הייתה
חולה וסמרטוטית לחלוטין ובילינו את כל היום בקראוון.
למחרת, אחרי שוידאנו שלא נפזר קורונה לכל הסביבה, חני אזרה כוחות
ויצאנו במעבורת אל העיר.
התחלנו במזח הדייגים המפורסם, כולל צפיה מסורתית בכלבי הים המשתזפים.
בדרך עצרנו במוזיאון נחמד של מכונות משחק שונות ועתיקות
משם הלכנו לרחוב לומבד, שידוע בהיותו הרחוב המפותל בעולם
בכלל, הרחובות בעיר נוטים בשיפועים לא הגיוניים...
שדי קשה להמחיש אותם בתמונות סטנדרטיות
עלינו למגדל קויט (Coit Tower) לתצפית על העיר
ביום שלישי התכוונו לבלות בשני מוזיאונים- מוזיאון המדע וההמצאות (בשביל איתן) ומוזיאון לאמנות מודרנית (בשביל חני). אז הגענו בבוקר למוזיאון המדע- והסתבר שהוא סגור בימי שני ושלישי... לעומתו- מוזיאון האמנות סגור בימי שלישי ורביעי, ונפתח בימי חמישי רק אחר הצהריים...
בקיצור- החלטנו לשכור אופניים ולפדל על גשר הזהב המפורסם עד לעיירה
סאוסליטו (Sausalito), עיירה חמודה אך תיירותית ביותר
חני חייבת לציין שחוץ משתי עליות שבהן נאלצה לרדת מהאופניים ולעלות ברגל עם האופניים
ביד- הייתה ממש נסיעה נחמדה.
חזרנו משם במעבורת, יחד עם עשרות זוגות אופניים של מפדלים אחרים
במהלך ההפלגה עברנו סמוך לאי אלקטרז
החלטנו לוותר על אלקטרז אחרי שניסינו לחשוב מה כל כך מיוחד לצאת לסיור בבית כלא אפילו אם הוא מפורסם
אחר הצהריים לקחנו קרונית כבלים (Cable Cart)
ואוטובוס לגן ציבורי שמפורסם בכך שיש מסביבו בתים יפים וצבעוניים (The Painted Laidys). מצחיק מה ש"מיתוג" עושה לאתרים
אכן יש ליד הכיכר כארבעה/חמישה בתים נחמדים
הרבה יותר בתים יפים וצבעוניים..
המשכנו לרחוב קסטרו- הרחוב בו התחילה המהפכה הלה"טבית בארצות הברית ואולי בעולם כולו. סוף סוף מתחילים להרגיש וויבים של עיר! חנויות, מסעדות, בתי קפה (של אנשים אמיתיים, לא רק תיירים)
כדי לגוון עוד יותר את כלי התחבורה בהם התניידנו- לקחנו חשמלית בחזרה למעבורת וחזרנו לקרוואן עם השקיעה
ביום רביעי התחלנו את הבוקר במוזיאון המדע המרשים באמת! מוזיאון
שמדגים בצורה חוויתית כל תופעה פיסיקלית, מתמטית, וביולוגית שניתן להעלות על הדעת.
אפילו חני הצליחה ליהנות (לפחות מהשעתיים הראשונות) שלא נדבר על איתן שלא דילג על
אף מיצג/משחק/תצוגה! הכי מרשים זו סדנת העבודה של בוני המוצגים של המוזיאון. זה
נראה כמו מגרש משחקים מהחלומות הרטובים של איתן- תחשוב על רעיון לתצוגה/משחק
כלשהו- ואנחנו נספק לך את כל הזמן, החומרים, הכלים והרוח הגבית לבנות אותו, וגם
תקופת חשיפה לקהל כדי להכניס בו שינויים ושיפורים.
אחרי יותר מ-4 שעות בכל זאת התנתקנו מהמקום, ונסענו לרחוב הייט אשבורי-
הרחוב ה"היפי" של סאן פרנסיסקו, איפה שג'ניס ג'ופלין וכל החברה הסתובבו
בשנות השישים והשבעים העליזות. מלא חנויות וינטאג' של בגדים נוצצים בשלל צבעי הקשת
(אולי אולי אפשר ללבוש אותם בתור תחפושת לפורים...) ושוב- שלל מסעדות, בתי קפה
וכמובן- חנויות לממכר גראס..(זה חוקי בקליפורניה).
קינחנו את היום, ואת הביקור בסאן פרנסיסקו בכלל, במסעדה סורית בשם
המוזר "בית רימה" (BEIT RIMA). בואו נגיד שכל העובדים במקום כולל הטבחים הם דוברי
פורטוגזית שהקשר בינם לבין אוכל מזרח תיכוני מקרי בהחלט. נו טוב.
החלטנו לצאת מהעיר למחרת בבוקר ולא לחכות למוזיאון האמנות שנפתח כאמור
רק אחר הצהריים (איתן יאלץ להיזהר, כי ה"ויתור" של חני עוד יעלה לו ביוקר
בהמשך).
לסיכום החוויה מסאן פרנסיסקו- אכן עיר יפה, ויכול להיות שבנסיבות אחרות היינו נשבים בקסמיה, אבל כמו שכבר אמרנו- אסור לבוא בציפיות גבוהות מידי כי קשה אחר כך לעמוד בהן!
יום חמישי – שישי 2-3.6
חני ואיתן שמים פעמיהם לכביש מס. 1 לאורך החוף דרומה. הכביש אמור
להיות אחד היפים במדינה, אבל הבוקר מקבל אותנו בערפל כבד- אנחנו ממש נוסעים בתוך
ענן!
לקראת הצהריים מגיעים למונטריי (Monterey) עיירת חוף בה חשבנו לחנות בקראוון פארק של העיר (המחירים בו קצת יותר סבירים). לצערינו מסתבר שאין בו מקום לקראוון בגודל של המפלצת שלנו. לאחר כמה שכנועים של המנהל במקום אנחנו מנסים בכל זאת "להידחף" לחלקות הקטנות מידי, אבל אחרי כמה נסיונות כושלים המנהל מודיע לנו שממש אי אפשר ואנחנו צריכים לצאת....אנחנו מצליחים להזמין לנו מקום בימים הקרובים לפארק במרחק כ-20 דקות נסיעה מהחוף, ומתמקמים שם. יום שישי מוכרז כיום מנוחה- אנחנו משלימים פרקים של חתונמי ברצף.
אנחנו מחליטים ליסוע לאורך כביש 1 עם האוטו בלבד, מה שיאפשר לנו לעצור לאורכו ביתר קלות בלי ה"זנב" של המפלצת.
מתחילים במונטריי , מזח הדייגים, 2 מוזיאונים קטנים על תולדות העיר, העיר העתיקה.
ממשיכים בכרמל על הים (קלינט איסטווד היה פעם ראש העיר כאן, כמו
שמקפידים לספר בכל הזדמנות) עוד עיירת חוף חביבה. אנחנו מצטיידים בגבינות ויין
לכבוד שבועות, ויורדים קצת לחוף הים.
משם ממשיכים דרומה לאורך החוף ומתחילים להבין למה הכביש הוא בין היפים
במדינה- באמת נופים משגעים!
אפילו יורדים לטיול רגלי קצר לאחד המפרצונים לאורך הדרך
מסיימים את היום עם גבינות ויין לשבועות
יום ראשון 5.6
הזמנו לנו 3 לילות במחנה הקראוונים בפארק הלאומי "הפינקלס" Pinnacles)). בדרך לשם עוצרים בהוליסטד היילס (Hollister Hills)- אזור שעל פניו נראה שיש בו מסלולי טיול,
אבל בדיעבד הסתבר שזה בעיקר מסלולים לאופנועים ורכבי שטח. בכל זאת עושים טיול רגלי
קצר.
לאחר שהתמקמנו בקרוואן פארק של ה"פינקלס", עוד הספקנו לעשות טיול קצר של אחר הצהריים למערות באזור "בר גולץ'" (שסגורות לכניסה כרגע לרגל עונת הרבייה של העטלפים...)
הפארק הלאומי "פינקלס" נקרא כך בגלל עמודי הסלע המיוחדים שמזדקרים מכל ראשי ההרים בסביבה שנקראים בשם הזה, חלקם אכן מזכירים בצורתם פינים כאלה ואחרים.
הפארק, למרות מזג האויר החם והיבש שמזכיר קצת את מזג האוויר בארץ, מתגלה לנו כאחד המקומות רוחשי החיים ביותר שהיינו בו: אינספור סנאים, ארנבות, איילות, זוחלים למיניהם, דביבונים וציפורים- שבראשן הקונדור הקליפורני שמעופף מעל הראש.
בהתחלה כל ציפור שעפה מעל ראשינו הייתה
חשודה בעינינו כקונדור, אבל אז ראינו כמה שלטי הסבר שמראים את סימני ההיכר של
הקונדור (כתם לבן בקדמת הכנפיים ומוטת כנפיים של 3 מטר) והבנו שהציפורים הגדולות
שריחפו מעלינו היו סוג של תרנגול הודו ניצי ולאו דווקא קונדור...
יום שני 6.6
יום ההולדת של רותי היום, ואנחנו זוכרים מרחוק...
כדי להימנע מהחום הגדול יצאנו עוד לפני הזריחה למסלול בחלקו הדרומי של הפארק. התחלנו את ההליכה בטיפוס של שעתיים לפסגות ההרים לכיוון הפינקלס הידועים, אבל מצאנו את עצמינו ממש בתוך ענן שלא ממש אפשר לנו ליהנות מהנופים מסביב. אז עשינו ארוחת בוקר ארוכה וחיכינו שהעננים יתפזרו. היה שווה!
וכמובן- ציוץ ציפורים בלתי פוסק..
מכיוון שהתחלנו את המסלול לפני הזריחה, מצאנו את עצמינו בסוף המסלול
עוד לפני 12:00, והלכנו לטבול בבריכה שיש במקום, רק כדי לברוח מהר מריח הכלור החזק
שאפף אותה...
אחר הצהריים חני הצליחה לגמור לקרוא ספר סוף סוף, בעוד איתן טיפס על
גג הקראוון לנסות (ללא הצלחה מרובה) לתקן כמה חלקים שנשברו במעבר של הקראוון מתחת
לענפים נמוכים בכניסה למחנה.. נו טוב, נצטרך לקנות חלפים בהמשך..
הצלחנו לתפוס כמה תמונות של הדביבונים שלקראת הערב באים לחפש אוכל
שאנשים השאירו אחריהם ...
יום שלישי 7.6
היום החלטנו לצאת קצת יותר מאוחר אז לכבוד זה אין היום עננים בכלל והרבה יותר חם... שוב המסלול מתחיל בטיפוס (דרך הקונדור גולץ'), וממשיך לכיוון הפסגות הגבוהות ביותר בפארק.
התמורה מגיעה מיד בדמותם של שני קונדורים גדולים (הפעם קונדורים על אמת) שמעופפים מעלינו!
התבאסנו שלא הצלחנו לתעד אותם במצלמה :(
(אור, זה לא בגלל האייפון או הסמסונג, זה בגלל המהירות, הזווית לכוון השמיים והשמש ואפשרות הצילום בסמארטפון)
יורדים חזרה דרך הבר גולץ', ולומדים ליהנות מהמצב בו הטיולים לא קשים
מידי, ויש זמן ל"סטלבט" בריא.
יום רביעי 8.6
יוצאים מהפארק ונוסעים לכיוון החוף. כשסוף סוף יש קליטה סלולרית, אנחנו עוצרים ליד
שדה חקלאי כדי לנסות לעשות טלפונים ולמצוא קראוון פארק ליד החוף, אנחנו מתכננים להישאר
באזור עוד יום יומיים כדי לסוע ולהנות מהתצפיות לאורך החלק הדרומי של כביש מס 1 (ללא
הקראוון). העובד במקום מחליט לתת לנו ארגז שלם של לבבות חסה טריות שנקטפו מהשדה.
גם כשחני מנסה להגיד שאין שום סיכוי שנצליח לאכול כמות כזו של חסה, הוא מתעקש
ואומר שנמצא למי לתת חלק...
אז כשהגענו לקראוון פארק במפרץ מורו, חילקנו חסות לכל השכנים, וקיבלנו בחזרה צנצנת של פלפלים חריפים מוחמצים תוצרת בית, בירה וסיגריה (איתן), והרבה סימפטיה מבעלת הקראוון פארק. אחר הצהריים מספיקים לעשות טיול על החוף של מפרץ מורו, למרגלות "סלע מורו". ליד הסלע יש אזור שלם בו אנשים התחילו לבנות "רוג'ומים" וכל אחד מוסיף את הרוג'ום שלו. האזור נראה כמו גן פסלים.
כמובן שהוספנו אחד משלנו
יום חמישי 9.6
ביקור בטירה של הרסט (Hearst Castle)- אחד מעשירי ארה"ב שבתחילת המאה ה-20 החליט שהוא בונה בית נופש בחלקת אדמה שאביו קנה. בניית האחוזה לקחה 28 שנים, וכולה מלאה בפסלים ויצירות עתיקות מאיטליה, ספרד יוון וכו'. בנוסף היה במקום גן חיות ענק, הוא הביא חיות מכל העולם. עד היום מסתובבות על ההרים בסביבה איזה 100 זברות זכר לגן החיות ההוא...הוא אירח במקום את כל הסלבריטאים של אותם הזמנים, וכל מי שהוזמן הרגיש בר מזל.. הוא הוריש את המקום למדינת קליפורניה בתנאי שלא ישנו שום דבר ויאפשרו לצאצאיו להגיע לבלות במקום... האמת- פסיכי על כל הראש - אבל מרשים...
לפני השקיעה עוד הלכנו לראות את פילי הים החמודים שנוהגים לרבוץ באחד
המפרצים בסביבה.
שישי-שבת 10-11.6
על הבוקר קיבלנו את הבשורה שאמיתי, אבא של חנה'לה נפטר היום. חנהלה
ואורי- מוסרים לכם חיבוק ענק מכאן, ומחכים לחבק אתכם באמת בעוד 10 ימים כשניפגש.
איתן וחני יוצאים ליומיים טיול ליד הביג סור (Big Sur) שנמצא על כביש 1, לכיוון המעיינות החמים סייקס (Sykes). לא קלטנו שבחרנו את היום בו היה גל חום מטורף באזור! ליד החוף היו קרוב ל-40 מעלות, בהרים (באזור של המעיינות החמים) כנראה בערך 46 מעלות.. אפילו הנחש שפגשנו בדרך היה מעולף ולא רצה לרדת מהשביל.
היה חם בטירוף, לקראת אחר הצהריים השמש הכתה בעוצמה על צלע ההר, בקיצור- לא כייף!!! כל חמש דקות היינו צריכים לעצור כדי לקרר קצת את הגוף והדרך (שגם בימים רגילים לא קלה, ומלאה עליות וירידות) התמשכה והתמשכה...
אמנם היו מספר מעברים של ערוצי מים,אבל גם הם לא הקלו על עומס החום
לקראת 17:00 הגענו סוף סוף למחנה הלילה ליד הנחל וקפצנו בשמחה למים הקרים (רק כדי לצאת מהם די מהר, בכל זאת מים קפואים...)
על העלייה הנוספת למעיינות החמים ויתרנו- ממש לא היה לנו חשק למעיינות
חמים בטמפרטורות האלו... רק כשהגענו איתן גם הודה שבנוסף לכל- הוא לא מרגיש כל כך
טוב עוד מאתמול בערב...(חני מציינת שהיא הרגישה, ואפילו הציקה לאיתן כמה פעמים
במהלך היום בשאלות, אבל איתן "התמודד" ולא דיבר על זה, מה שכמובן הלחיץ אותה יותר...).
בנוסף לחום המקום שרץ ברחשים ויתושים שאפילו הצליחו לשגע את חני, שבדרך כלל יתושים
עוזבים אותה במנוחה.
בשבת בבוקר קמנו מוקדם והתחלנו את המסע חזרה כדי לנסות לא להגיע לשעות
החמות. להפתעתנו החום לא הרחיק את עשרות מטיילי סוף השבוע שנכנסו למסלול מולנו,
כולל משפחה עם ילדים קטנים ואדומים מחום. מה עלה בדעתם- אין לנו מושג..
אחרי שהתקררנו קצת עם גלידה בגג אחת המסעדות שעל החוף- הצלחנו ליהנות מעוד כמה נקודות תצפית מהממות לחופי האוקיינוס לאורך כביש מס. 1 הידוע.
ניסינו
לבחור את הפינה המושלמת לבנות את ביתנו הדמיוני לשנות הפנסיה- היה קשה לבחור!
תעזרו לנו?
במהלך כל הנסיעות לאורך כביש 1 איתן היה מוטרד עם הזכרון של נסיעה בכביש זה לפני כ 35 שנה גילי עשת.
הוא לא הצליח לזכור לאן הם נסעו, ועם איזה אוטו. לאחר שיחת טלפון עם גילי בניסיון להבהרת הפרטים התברר שהזכרון שלו לא טוב יותר משל איתן, וסוכם שכנראה שכבר יש לשניהם דמנציה למתחילים.
ראשון 12.6
יצאנו ממורו ביי לכיוון בייקרספילד. ביום רביעי קבענו בעיר "תור" לבדיקת הברקסים של הקראוון, במסגרת ההכנות לטיול עם האורחים שמצטרפים אלינו במהלך הקיץ, וחשבנו להעביר את הלילות הקרובים במנוחה ב"ווילד קמפינג" (wild camping)- מה שאומר- לחנות באיזור בו מותר לחנות ללא תשלום. סימנו מקום שבאפליקציה הייעודית כתוב שאפשר לחנות- ונסענו לכיוון. בדרך קצת עליות, האוטו מתחמם קצת- לא משהו חריג או שלא קרה קודם. באיזשהו שלב יורדים מהכביש הראשי לכיוון המדבר, ונוסעים בדרך סלולה אך משובשת קלות. האזור מדברי לחלוטין, אין עץ לרפואה, אבל אנחנו מחליטים בכל זאת להמשיך בנסיעה כדי לבדוק- אולי במקום עצמו שכתוב יש קצת צל? בשלב מסויים נגמרת הדרך הסלולה ואנחנו ממשיכים כקילומטר על דרך עפר (כן, הקראוון עדיין מאחורינו) עד שהאוטו פשוט נכבה באמצע הנסיעה. זה כבר מזמן לא היה לנו!
טוב, אנחנו מכירים את הנוהל- בטח עוד רגע הוא ידלק מחדש, לא? אז זהו שלא. לא נדלק. כמובן שגם אין במקום קליטה סלולרית ואי אפשר להזמין גרר.
אחרי 2 דקות מכונית חולפת (נדירה) עוצרת לידינו, הנהג מציע להסיע אותנו למקום בו יש קליטה סלולרית אבל אנחנו מחליטים לחכות עוד קצת שהאוטו יתקרר. לצערינו גם אחרי 20 דקות- הרכב ממאן להידלק... אין ברירה, עקב בעיות הקליטה איתן מטפס לגבעה הסמוכה ומצליח איכשהו לתפוס את המוקד של "גוד סאם"
(Good Sam) חברת החילוץ שלנו.
השיחות לוקחות מעל שעה עם קליטה חלקית (בינתיים חני מצטרפת לאיתן עם מים, כובעים
והכסאות שמצילים אותנו שוב..), עד שהמוקדנית מבינה איפה אנחנו, ואת העובדה שצריך
לגרור את הרכב+הקראוון כולו היום (יום א'...) לנקודה בה נוכל לחנות ולבלות את
הלילה, ולמחרת שוב לגרור את כל המפלצת למוסך שיתקן את התקלה... זה דורש כמה שיחות
לאישור של הממונים עליה לכל האופרציה הנ"ל, ואנחנו חוזרים אל הרכב שלנו, רק
כדי לגלות שעכשיו הוא סוף סוף החליט להידלק! אוווו איזה מזל. השיחה לביטול הגרירה
דווקא הלכה מהר.. בדרך אנחנו אפילו מנדבים בקבוק מים קר לזוג מבוגר שמחכה גם הוא
לגרר לאחר שיש לו 2 פנצ'רים. לנו לפחות תמיד יש את הבית איתנו, אוכל, מים וכל מה
שצריך כדי לבלות כמה ימים אם נצטרך במקרה של תקלה.. איתן מתפעל מהגאונות של הרכב- פשוט שחם לו
מידי או שיש איזה בעייה, הוא נעצר ולא מסכים ליסוע יותר עד שהסכנה חולפת. וחני
שואלת- אם הוא כזה גאון אז למה הוא לא מתריע לפני שזה קורה? לפחות אולי לא היינו
מגיעים לאמצע המדבר. ללילה הגענו כבר לפאתי בייקרספילד והתמקמנו בקראוון פארק
מסודר ליד אגם קטן לימים הקרובים. נטפל ברכב,
בקראוון, ננוח קצת ויהיה זמן סוף סוף להשלים את הבלוג. בערב אנחנו פוגשים על חוף
האגם 3 בחורים ישראליים שגרים בביקרספילד, מסתבר שאחד מהם מפרדס חנה, הבן של יוסי
אב הבית של המתנ"ס! עולם קטן.
וואו! אין מילים. איזה הספקים, וכמה יופי! מחכים כבר לטיול האמיתי איתכם.
השבמחקהפינה המושלמת לבית היא בחוף השני
השבמחקמצד שני לא הצלחתי להבין מתי ההורים שלי נהיו ככ אובססיביים לבתים