שוקעים ונחלצים, יורדים ועולים- חוויות בגראנד קניון

 

יום ה' 17.3

איתן וחני (והמפלצת כמובן) מתחילים לנסוע לכיוון פלאגסטאף בחזרה. הפעם בחרנו בדרך אחרת, קצת יותר מתונה ופחות מפותלת. עוברים בעמק ורדה, איזור כפרי של גפנים ויקבים, ומתחילים לטפס לגבהים (ולקור) של פלאגסטאף. המפלצת מתנהגת יפה הפעם, ללא עצירות מיותרות. יש לציין שבעצם מאז שעזבנו את גראנטס, העיירה בה נבדקנו במוסך הרשמי של פורד- הרכב לא נכבה אפילו פעם אחת! אבל הנורית של המנוע לא מפסיקה להציק, ואנחנו מנסים להפטר ממנה, למען השקט הנפשי. לקראת 10 בבוקר מגיעים לרון ידידינו שכאמור הזמין את משאבת הואקום, וטען שתוך שעתיים הרכב יהיה מוכן. אז טען!

בסביבות 16:00 , לאחר כמה טלפונים וביקורים שלנו במוסך רון מביא לנו את הרכב לקראוון פארק הסמוך (דיאן בעלת המקום הסכימה שנחנה שם במקומות החירום כי אמרנו לה שמדובר בכמה שעות בלבד...), מחזיק כוס משקה חשוד בידו, ומודיע לנו שהרכב מוכן, תעשו סיבוב ניסיון ותבואו לסגור חשבון. לא הספקנו להגיע לתחנת הדלק הקרובה והנורה המוכרת נדלקה שוב! כשחזרנו לרון הוא ממש לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה, אבל ביקש- תנו לי לעשות עוד בדיקה. נתנו, הייתה לנו ברירה? לסיכום היום המתסכל, ולאחר התייעצויות של רון עם חבר טלפוני הוא הודיע לנו שכנראה הפיח שסתם את משאבת הואקום חדר גם לעוד חלק, רק עוד כמה דולרים על החלק הנוסף + כמה שעות עבודה והנורית תכבה סופית... הודענו לרון שאנחנו שמים פעמינו לגראנד קניון, והתיקון הנוסף ידחה כנראה לפעם אחרת (אם בכלל).. וסגרנו חשבון.

אז השעה כבר אחרי 18:00 בערב, ואנחנו מתים כבר לצאת מהאזור. נוסעים לכיוון הגראנד קניון מתוך תקווה למצוא מקום בחניון קראוונים בדרך. הנורית לא נדלקת, מה שמתחיל לתת לנו תקווה.. חני מנסה לשכנע את איתן שיש בדרך יערות שניתן פשוט לחנות בהם, איתן מתעקש שכבר תיכף חושך ואין צורך להיכנס עם כל המפלצת שלנו ליער בחושך. עוד כמה שכנועים קלים- ואיתן עושה את הטעות- ונשבר. נכנסים ליער בדמדומים אחרונים, מוצאים פינה שנראית לא רע- ו... שוקעים בבוץ מעורב בשלג!!  

לאחר כמה נסיונות  לתקוע כל מיני אבנים מתחת לגלגל הסורר שמסתיימים בהתחפרות יותר עמוקה- מחליטים לטפס לקראוון וללכת לישון בתקווה שבבוקר נמצא פתרון.

יום שישי 18.3

בלילה הטמפרטורות צונחות הרבה מתחת ל-0, מה שמקשה עלינו לצאת מהשמיכות בבוקר. כשסוף סוף חני מצליחה להוציא את האף מהקראוון, היא מגלה שכל השלולית בה שקענו אתמול קפאה והבוץ מסביב נהיה קשה לדריכה. מתארגנים במהירות לניסיון יציאה מהבוץ- נסיון ראשון לא מצליח. 

אבל אז נזכרנו בפלסטיקים הצהובים שאנחנו מניחים מתחת לרגלי הקראוון כדי שלא ישקעו. מניחים אותם מתחת לגלגל השקוע- ויוצאים מהבוץ בקלי קלות.

אגב, במסגרת היציאה מהבוץ הנורה הכתומה נדלקה מחדש. נו טוף.

נסענו לעבר הגרנד קניון והפעם החנינו את הקרוואן ביער קרוב יותר לכניסה לשמורה, שאין בו בוץ ושלוליות ובאור יום.

נסענו לסיבוב היכרות עם הגרנד קניון, וניסיון לקבל permit לעשות קמפינג באוהל בתוך הקניון הגדול. כמה מילות הסבר לעניין הקמפינג- זה לא משהו שתכננו בתחילת הטיול. אבל במהלך שיחות עם אנשים, ולאחר שהתנסינו בטיולי יום לא מעטים מאז תחילת הטיול- הגענו למסקנה שאנחנו רוצים לחוות את הקניון הגדול (ואולי עוד מקומות בהמשך) בטרק של כמה ימים, להגיע עד נהר הקולורדו הגדול בתחתית הקניון. העניין מחייב קשישים כמונו, שלא מסוגלים לרדת ולעלות באותו היום גובה של קילומטר וחצי הלוך וחזור, לינה באוהלים בשטח השמורה. יש מקומות מיועדים לכך, ויש צורך לקבל אישור מיוחד לכל יום לינה כזה.

דבר ראשון עשינו סיבוב לאורך הצוק הדרומי (היחידי שפתוח בחודש זה של השנה) והתפעלנו יחד עם מאות התיירים מהנופים עוצרי הנשימה

שמנו פעמינו לעבר משרדי השמורה בניסיון לקבל את ה permit המיוחל. קיבלנו פתק שאנחנו מס 6 בתור ליום שלמחרת. הריינג'ר החביב אמר לנו שאם לא נקבל את האישור המיוחל מחר, יקדמו את התור שלנו למס. 1 או 2 ואז רוב הסיכויים שנקבל אישור למחרתיים.

יום שבת 19.3

קמנו השכם בבוקר על מנת להתייצב במשרדי השמורה על מנת לבדוק האם נקבל אישור לקמפינג בתוך הגרנד קניון. הגיע תורנו ו....

קיבלנו אישור ליומיים של לינה באזור של ה indian gardens. אמנם זה לא בתחתית הקניון אבל מכיוון שקיבלנו אישור לשני לילות זה מאפשר לנו לרדת ביום הראשון שני שליש דרך, ביום השני להמשיך לרדת את השליש הנותר, לעלות חזרה לאזור הקמפינג בלי כל הציוד על הגב וביום האחרון לעלות את שני שליש הדרך שוב עם כל הציוד על הגב.

מיד התחלנו בהצטידויות לקראת הhike . קנינו כלים לאוכל, מזון משובח ייעודי לטיולים (עשיר בפרוטאינים קלוריות ודוחה בטעם) וכמובן רכשנו שני זוגות של דוקרנים לנעליים מכיוון שהריינג'רים הזהירו אותנו שיש קרח על השביל בק"מ וחצי הראשונים בירידה ובעלייה.

הספקנו לעשות עוד סיבוב של תצפיות מהממות לקניון הענק שמתחת בשאטל של השמורה וחדי העין שבינינו יוכלו להבחין בתמונות בבצבוץ של מי נהר הקולורדו בתחתית הקניון 

חזרנו לקרוואן להתארגנות לקראת הטיול כולל היכרות עם האוהל והמזרונים שקנינו לכבוד האירוע.

מרגש ומלחיץ! פעם ראשונה שאנחנו יוצאים לטיול עם ציוד מלא על הגב (של איתן בעיקר).

יום א' 20.3

איתן וחני משכימים ב-5:00 בבוקר ונוסעים להחנות את הרכב והקראוון בחניון המיועד, שיחכו לנו עד יום שלישי שנצא (אם נצא) מהקניון. התארגנויות אחרונות (כולל נסיונות שכנוע (כושלים כמובן) של איתן לבקש מהמנקה במשרד הסמוך לתת לו להיכנס ולמלא מים שלא בשעות המשרד.. מצחיק לחזות בניסיונות החוזרים ונשנים של איתן להגמיש את האמריקאים הכפופים באדיקות להנחיות ותקנות..) ואנחנו על השאטל לתחילת המסלול.

ירידה רצופה של כמה שעות בשביל ה-קאיבב הדרומי (SOUTH KIBAB), הנופים שנפרשים לעינינו באמת יוצאים מן הכלל. הכי נחמד זה לחזות במטיילים שעולים את המסלול...

לאט לאט הכתפיים (של חני בעיקר) מתחילות להציק, אבל לבסוף מגיעים לפיצול ממנו ממשיכים במסלול הטונטון (tonton) פחות או יותר באותו הגובה עד לחניון שלנו. במסלול הזה בניגוד לקאיבב הדרומי בו הלכו עוד עשרות מטיילים, אנחנו כמעט לבדינו. בדרך נתקלים בפרחים ראשונים של אביב

השמיים מתחילים להתקדר, רוח קרה מתחילה לנשוב, ויחד איתה מתחיל גם טפטוף של גשם...

אבל, זכינו לצבעים חדשים לאורך המסלול

כמו שסבתא חיה תמיד אומרת (...always look at the bright side of life)

בערך ב-14:30 אנחנו מגיעים לחניון הגנים האינדיאנים, ומגלים למזלנו שלכל משטח יש גגון ושולחן פיקניק מתחתיו. מכיוון שהיתה סבירות די גבוהה לירידת גשם במהלך הלילה מיד אנחנו (כמו ישראלים טובים) מזיזים את השולחן לשטח הפתוח שליד, ומקימים את האוהל מתחת לגגון. מסתבר שפתחנו סטארטאפ- בעקבותינו כל המטיילים האחרים עושים אותו דבר, מהחשש לגשם.

בעודנו יושבים בסביבות 16:00 עם כוס תה ראשונה,

 

מגיעה הריינג'רית (סו אן) לבדוק את ה permit. איתן כהרגלו מנסה להתבדח איתה: איזה פרמיט? לא ידענו שצריך.. טעות כמובן. היא מיד עונה בקשיחות שרק אתמול היא "זרקה" שני מטיילים מהחניון כי לא היה להם פרמיט... בניסיון לרכך אותה שיתפנו אותה בכך שהיתה לנו כוונה עוד להגיע לנקודת תצפית על הנהר (עניין של עוד 4.5 ק"מ הליכה הלוך וחזור מהחניון) אבל בגלל הגשם החלטנו לוותר. לשאלתו של איתן האם זה טיול יפה ושווה בכל זאת לעשות אותו, היא פתחה עליו זוג עיניים גדולות ונבחה: איך אתה מעז לשאול שאלה כזו, אתה נמצא בגראנד קניון!!! הכל כאן יפה ושווה! חוץ מזה שכבר מתבהר, ויש עוד מספיק זמן להגיע לתצפית! היא הוסיפה ואמרה שיש ליד התצפית מפל מים גדול, שלאכזבתה הרבה רוב האנשים לא רואים כי הם "פשוט לא מסתכלים מסביב"...

לאחר השיחה הזו לא נותרה לנו ברירה אלא לנעול בחזרה את נעלי ההליכה ולצעוד לכיוון נקודת התצפית המדוברת. לשמחתנו- הפעם בלי הציוד על הגב. האמת- היה שוה... 

המסלול היה ציורי ביותר

ופעם ראשונה שרואים ממש את צבע הטורקיז של נהר הקולורדו במלוא הדרו.

כמובן שגם ניסינו למצוא את המפל המדובר (לא העזנו לחזור למחנה בלי לראות אותו מפחד הריינג'רית). למזלינו הגיעה למקום חבורה של צעירים שהצליחו לראות את המפל, ושיתפו אותנו במחזה...

בתמונות המפל נראה עלוב ביותר, אבל במציאות הוא בגובה 200 מטר

הרוח והקור גרשו אותנו לתוך האוהל עם השקיעה, רק כדי שאיתן יוכל לגלות שהמזרון שלו מאבד אויר, והוא מבלה את כל הלילה בניפוח חוזר ונשנה כל פעם שהקור מהאדמה הקשה מעיר אותו...

ומאלץ אותו לצאת להטיל את מימיו מכיוון שקפאו לו ה...

יום ב' 21.3

לאחר לילה כמעט ללא שינה (בעיקר של איתן) אנחנו קמים להתחיל בירידה במסלול המלאך המבריק? (BRIGHT ANGEL) לנהר הקולורדו המתפתל בתחתית הקניון.  נחמד ממש ללכת בלי הציוד על הגב, ועוד יותר נחמד ללכת כשיש מים זורמים בערוץ לידינו.

 

ובנוף הקדומים המרהיב

ירדנו וירדנו עד שבסופו של דבר הגענו לנהר הקולורדו המיוחל.

עברנו את הגשר שמעל הקולורדו,

והמשכנו קצת במעלה המסלול שעולה לרכס הצפוני רק כדי לראות את הבקתות שבהם לא היו מקומות לינה לכמעט בני שישים שכמונו.

אכלנו ארוחת צהריים, איתן תיקן את המזרון המפונצ'ר (עם המזרון מקבלים מדבקות לתיקון חורים) ושמנו פעמינו חזרה מעלה לעבר המאהל שלנו

נתקלנו בזוג איילות חמודות במנוחת צהריים והתמונה הבאה היא הציור השבועי לילד.

איפה האיילה השנייה (שגם אנחנו לא הבחנו בה בשנייה הראשונה)?

בדרך איתן לא הצליח להתאפק ועשה טבילה במי הקולורדו הקפואים מול עיניהם המשתאות של המטיילים האחרים.

מה ששכחנו לציין זה שיש אפשרות לעשות את הירידה והעלייה לקניון גם על גבי פרדות. 

אנחנו כמובן חסכנו מהפרידות המסכנות את כובד משקלינו, אבל בכמה מקרים יצא לנו לפנות את לשיירות של פרדות שנושאות על גבן תיירים, בהובלת מדריכים שמשום מה מרגישים צורך ללבוש את כל "תחפושת" הקאובוי, כולל הכובע, מגיני המכנסיים וכו.. לצערינו הפרדות לא ממש התחשבו בנו באותה מידה, ולאורך רגעים ארוכים היינו צריכים לדלג בין שלוליות שתן וגללים טריים יותר או פחות, שמעלים ניחוחות פחות נעימים.

לאורך הדרך התפעלנו מסלעים בגוונים שונים, חלקם נראים ממש "מצוירים".

והגענו למסקנה שבהחלט יכול להיות מעניין ללמוד קצת גיאולוגיה

המשכנו לטפס במעלה ההר

בערב כשהגענו לחניון דווקא יצא לנו לשוחח עם סו אן הריינג'רית שוב, והפעם היא היתה קצת פחות מפחידה (אולי בזכות זה שסיפרנו לה שראינו את המפל אתמול..) היא סיפרה לנו שהיא במקור בכלל רואת חשבון מצפון ארה"ב, שבעקבות טיול ראפטינג שעשתה לפני כמה שנים בנהר הקולורדו, החליטה לצאת מאחורי השולחן במשרד והגיע להיות רינג'רית בגראנד קניון. בכלל, לטענתה הדרך הכי טובה לחוות את הקניון הגדול היא לעשות ראפטינג.

היא המליצה על ראפטינג של 18 יום שמיוחד לאוהבי טיולים, במהלכו כל פעם יש זמן לטייל באחד הערוצים הצדדיים של הנהר. הסכמנו איתה והתחלנו להתלהב מהרעיון, עד שהבנו שהעלות של טיול כזה הוא אי אלו אלפי דולרים. אולי אם נזכה במשהו בלאס וגאס.

יום ג' 22.3

איתן וחני משכימים קום כדי להספיק לעשות את העלייה חזרה לפני השעות החמות. התארגנות וקיפול הציוד נעשית עוד בחושך, ועם הזריחה יוצאים לדרך.

 מפגש בוקר נחמד עם כמה איילות,

מתחילים בעלייה...

וממשיכים לעלות בקצב

הפסקת תה בנקודת 1.5 מייל מהסוף, נהנים מהנוף שנפרש למטה והדרך שעברנו, 

ומאמץ אחרון לסיום. 

לקראת הסוף יש אכן כמה קטעים של אדמה קפואה וחלקלקה קצת, אבל לא משהו שמצדיק להוציא מהתרמיל את דוקרני השלג שרכשנו בעצת הריינג'רים במעמד קבלת הפרמיט. 

קצת הליכה זהירה יותר מהרגיל- וזהו, עברנו את זה! אנחנו למעלה עוד לפני 11:00 בבוקר!

מגיעים לקראוון, שותים קפה עד שהמים מתחממים, מתקלחים, ומרגישים מלכי העולם! חוויה מדהימה של 3 ימים באחד המקומות המיוחדים בעולם.

מכיוון שעוד מוקדם אנחנו מחליטים עוד לנסוע לצד המזרחי, לעוד כמה נקודות תצפית על הקניון העצום הזה.

(המבצר ב desert view)

בסופו של יום נוסעים לחנות במקום שהזמנו מראש (לשלושה לילות). אחרי נסיעה של 20 דקות בדרך עפר, אנחנו מבינים  שאנחנו לבד לגמרי במקום. אפילו הבעלים לא נמצאים במקום! אחרי שעה שמנסים להבין איך נכנסים לאתר דרך השער הנעול מגלים שהשרשרת רק נראית נעולה, ואנחנו מצליחים להיכנס ולהתמקם.

יום ד'-ה' 23-24.3

התכנון היה להשאר לנוח עוד 2 לילות, אבל המקום השומם הטיל עלינו דיכאון מה, והחלטנו להתקרב ללאס וגאס ובאותה הזדמנות לבקר בסכר הובר.

התמקמנו לשני הלילות הבאים בחניון הצופה לאחד היובלים שזורם לאגם מיד (lake mead) שנוצר בעקבות בניית סכר הובר

הסכר הענק נבנה בשנות השלושים של המאה העשרים. הוא נועד לשלוט בהצפות של נהר הקולורדו שהיו פוגעות בשטחים נרחבים, וכמובן לייצר חשמל לנבאדה, אריזונה וקליפורניה. עד היום זה נחשב לאחד המבצעים ההנדסיים הכי מסובכים, וסיפק עבודה לכ-20,000 איש בזמן השפל הגדול בארצות הברית.

זהו, מחר אנחנו מגיעים ללאס וגאס, כמה ימים של קניות וסידורים ועוד פחות משבוע אנחנו על המטוס לביקור של חודש בארץ. כבר ממש מתגעגעים!