Palmetto islend - המסע לארץ הקייג'ונים
יום ד'-ו' 19-21.1.22
ביציאה מניו אורלינס החלטנו להאריך את הדרך בשעה- רק כדי לנסוע על גשר ארוך שחוצה את כל האגם שליד ניו אורלינס
כבר הבנתם שיש לנו משהו עם גשרים, לא? אז בואו נפתח את זה רגע- מי שמכיר את חני יודע שלא הרבה דברים (פיזיים לפחות) מפחידים אותה. אבל משום מה נסיעה על גשר צר מלחיצה אותה ממש! תמיד היא מדמיינת מה יקרה אם נסטה בטעות קצת ימינה... אז כמובן שאני חייבת לאתגר את הפחדים שלה כל פעם מחדש, אפילו שמדובר בנסיעה עם המפלצת שלנו. ביחד עם ההתלהבות של איתן ממחלפים/כבישים/ גשרים וכל מה שקשור להנדסה אזרחית- אין סיכוי שנחמיץ נסיעה על גשר!
(לאחר שבדקנו עם ד"ר גוגל, מסתבר שהגשר רחוק מלהיות הגשר הכי ארוך)
שמנו פעמינו לכיוון פלמרו איילנד סטייט פארק, הממוקם כשעה נסיעה מהעיר לאפייט, בלב ארץ הקייג'ונים כדי להמשיך ליהנות משני דברים שאנחנו אוהבים במיוחד- שיט בקנו (קיווינו לעוד שיט כזה באחד היובלים בדלתא של נהר המיסיסיפי האימתני) ואוכל טוב. לאחר שעברנו את לאפייט, והתחלנו ליסוע באיזור הכפרי יותר- הדרכים נהיו יותר ויותר משובשות וצרות, והנהיגה הפכה יותר ויותר מטלטלת. כשעצרנו לרגע כדי לבדוק שכל הצמיגים תקינים (הם היו תקינים, זה הכביש שהיה קופצני) שמנו לב (ספויילר) לצריף מוזנח בצד הדרך שהיה כתוב עליו שזו מסעדה. נו טוב, לא ממש נראה ככה..
בכניסה לשמורה נתקלנו באזהרות על כך שבאיזור יש דובים:
כששאלנו את הריינג'רית בכניסה אם באמת יש דובים- היא אמרה שהיא ראתה אחד כשהיא הגיעה לראשונה לפארק. לא שאלנו אותה באיזה שנה זה היה, אבל בואו נגיד שהיא לא נראיתה צעירה במיוחד...
בבוקר רצינו לצאת לשייט בקנו, הבעיה היא שהטמפרטורות צנחו פלאים, ואנחנו די קפואים!
בכל זאת הצלחנו לעשות טיול רגלי בשמורה.
לצערנו לא נתקלנו בחיות בכלל, מלבד כמה ציפורים אדומות (לציפור קוראים קרדינל, בגלל הציצית על הראש שמזכירה את הכובעים של הקרדינלים בכנסיה).
לדעתנו גם לחיות קר מידי להוציא את האף..
כדי לברוח מהקיפאון החלטנו לסוע ללאפייט למוזיאון לתרבות האקאדיאן (קייג'ון).
למדנו שהאקאדיאנים הם במקור איכרים קתוליים מצרפת, שעברו בסביבות שנת 1600 לאיזור אקאדיה שבקנדה ויצרו שם קהילה חקלאית משגשגת. כשהאזור נכבש בידי האנגלים, הם גורשו והוגלו מאקאדיה בצורה אכזרית ביותר, והקהילה נפוצה לכל עבר. קבוצה קטנה מהם התגלגלה לאזור הדלתה של המיסיסיפי והם התיישבו באיזור ושמרו על גאוות יחידה, שפה (מעין ניב של צרפתית), מוזיקה, אוכל ומנהגים יחודיים, וכמובן- עד היום הם מתמודדים עם טראומת ההגלייה מחבל אקאדיה שבקנדה. מסתבר שטראומת גלות זה לא רק אצל היהודים...
אזהרה- בעלי בטן רגישה או רגישות לענייני כשרות מוזמנים לדלג על הקטע הבא:
בדרך חזרה מלאפייט החלטנו לנסות את המסעדה בצריף מאתמול. כבר בחוץ הבנו שיש כאן עניין- מלא מכוניות חונות מסביב. נכנסנו בדלת קטנה- והיינו בשוק- חדר ענק, מלא שולחנות כמו בחדר אוכל של קיבוץ קטן.
לא העזנו לקחת מגש ענק כזה, אבל לקחנו כמה דוגמיות של מטוגנים אחרים, קצת צדפות (הפעם השקיעו בנו והוציאו אותם מתוך הבית)
הזמנו מרק גמבו (הטוב ביותר שטעמנו עד היום) וכמובן שכנענו את המלצרית שתביא לנו בכל זאת שני סרטנים לטעום.
אם לא היינו מזמינים קודם את כל מה שהזמנו , אולי היינו הולכים על מגש קטן. מה גם שהבנו שבכל סרטן כזה יש בערך כמות של ביס קטן אחד של "בשר" לאכול, ורוב העיסוק הוא בפיצוח והקילוף. משהו כמו לאכול גרעינים...
הבוקר (יום שישי) קמנו לבוקר קר במיוחד, 27 למניינם (פרנהייט) מה שאומר בערך מינוס 2 מעלות צלזיוס, אז אנחנו בינתיים מנצלים את הזמן בעדכון הבלוג (חני) ותיקונים ושיפצורים של המפלצת (איתן). נראה שחלום השיט בקנו הולך ומתרחק, אלא אם כן אחר הצהריים יתחמם בצורה משמעותית.
בינתיים נהננו מהנוף דרך החלון...
קפצנו לתדלק לפני הנסיעה של מחר, ובדרך זכינו למופע השקיעה מעל בריכות גידול הסרטנים
מחר אנחנו כבר יוצאים מכאן לכיוון טקסס.
צלחת הסרטנים המשתנה בהתאם לצורך, גאונית! מקווה שהבאתם אחת איתכם 😜
השבמחקבת