מסיימים עם ההכנות ויוצאים

כמו שכתבנו בפוסט הקודם, החלטנו לבדוק גם את מערכת המים והגז לפני שאנחנו יוצאים לדרך.

מערכת הגז פרט לבישול משרתת גם את מערכת חימום המים חימום הקרוואן והפעלת המקרר כשאין חשמל.

מבחינת מערכת המים לקרוואן שלושה מיכלי נוזלים. מיכל אחד- מים נקיים. מיכל שני מים אפורים (מים שנאספים מהכיורים והמקלחת) ומיכל שלישי מים שחורים (מים שנאספים מהאסלה). ראובן שהוא שיפוצניק במקצועו אמר שהוא מבין במערכות האלה ויוכל לעזור לנו.

אנג'י (הרומניה ממנה רכשנו את הקרוואן) אמרה לנו שכל המערכות עובדות.

חשבנו שנצא לדרך עם הרצפה שרייאן הניח, אבל אחרי שראינו את רמת הביצוע

  

החלטנו להניח רצפה חדשה בעצמנו.

התוצאה היתה שווה את המאמץ

בזמן העבודה על הרצפה החלטנו למלא את מיכל המים של הקרוואן לוודא שאין נזילות במערכת.

חיברנו את צינור המים והתחלנו למלא ו.... אסון נוראי, התחילו לצאת מים מהאסלה כלפי מעלה (לא נפרט מה צף במים) ופתאום ראינו המון טפטופי מים בכל מיני נקודות בקרוואן.

הבנו שאכלנו אותה בענק, וכל המערכת תקולה. בנוסף, גילינו את הדרך לבדוק את מפלס המיכלים של הקרוואן והבנו שהמיכל של המים השחורים מלא. אפשר לתאר כמה קללות אנג'י חטפה באותו הרגע!

החלטנו דבר ראשון לרוקן את מיכל המים השחורים. בשביל זה רתמנו את הקרוואן לטנדר (מס' 3, זוכרים?) ונסענו לאיזה קרוואן פארק שניתן לרוקן בו את מיכלי הביוב.

לשמחתנו היה מישהו בתחנת הריקון לפנינו וכך למדנו איך מבצעים את פעולת הריקון. תוך כדי ריקון המיכל שלנו הבנו שלא אכלנו אותה אלא יצאנו סתומים, ניסינו למלא את מיכל המים דרך פתח השטיפה של מיכל המים השחורים! זו הסיבה שהאסלה עלתה על גדותיה . חוויות, חוויות, חוויות.

ביום שישי בבוקר איתן עוד הספיק לחזור למוסך שארי עובד איתו (מקווים שכולם זוכרים מי הוא ארי) כדי להחליף את הרדיו (תאורת המסך לא פעלה) והתחדשנו בארגז לטנדר שמצאנו בחצר של ראובן (ארגז לכלים ולשמנים)

חני ניקתה את הקראוון והתחילה לסדר את כל הציוד שלנו. תוך כדי הניקיונות, מצאנו באחד הארונות מגבת ענקית ועבה, ירושה מאנג'י שהחלטנו לכבס ולקחת כמגבת נוספת למקרה הצורך- החלטה שהשתלמה מאוד בימים הבאים.

חיכינו לראובן עד הערב (31.12.21!) שיחזור מהעבודה ויתפנה לעבור איתנו על המערכות. וכמו שאנג'י אמרה- כל המערכות עובדות (פרט לתקלות של בלאי סביר). כמעט ולקחנו את הקללות בחזרה- אבל בכל זאת, לא ממש נחמד מצידה להשאיר לנו את מיכל הביוב שלה מלא, לא?

בערב רצינו לשלם לראובן על החשמל, המים, האפשרות להחנות אצלו ועל הארגז שלקחנו.

הוא סירב בכל תוקף לקבל תמורה על העזרה. ראובן ידוע כאדם רחב לב, מה שלא ידענו שראובן במקור הוא מפרדס חנה, ולמד בחקלאי. (אם הוא היה צעיר באיזה שנתיים שלוש  יש מצב שהוא היה תלמיד של איתן בחקלאי). ועל זה נאמר העולם קטן וכל הישראלים אחים זה לזה.

(אנשי פרדס חנה כרכור-חני איתן וראובן)

הזמנו שוב את מקום לקרוואן פארק שתכננו לקחת אליו את הילדים של שי ועדי בעיכוב של שבוע אחד בלבד, הוחלט שניתן לעדי ושי עוד טיפל'ה חופש מהזאטוטים וניקח אותם איתנו לקרוואן פארק ליד ספארי.

בשבת בבוקר גמרנו עוד סידורים אחרונים, ואחר הצהריים סוף סוף הרמנו עוגן, לא לפני ששי ועדי הביאו לנו את הילדים שיצטרפו אלינו לנסיעה עד יום ראשון כמובטח.

רק כשהגענו לקראוון פארק קלטנו, שמרוב שמחה על עוד יום חופש מהילדים, שי ועדי שכחו לשלוח איתם מגבות ושקי שינה... 

איזה מזל שהיתה לנו את המגבת של אנג'י- היא תפקדה ביומיים האלה כמגבת לכל הילדים, וגם כשמיכה בנוסף לכל המצעים שלנו שנפרסו על מזרוני היוגה ששימשו כמיטות לתאומות (דילן השתלט על הספה כיאה לאח גדול).

(האחיינים באמבטיה של הקרוואן)

(משתעשעים בבריכה)

(כולם ישנים, המגבת של אנג'י בצד שמאל)

בשבת בילינו את היום עם הילדים בספארי

ובבריכה בקראוון פארק (שוב בעזרת המגבת של אנג'י)

אחר הצהריים שי ועדי הגיעו לקחת את הילדים- ונסענו כולנו לאכול ארוחת פרידה ממשפחת משען-קולודנר במסעדה איטלקית נחמדה.

רגע לפני שיוצאים לדרך עצמאית, אי אפשר בלי תודות לאנשים שבלעדיהם הכל היה נראה אחרת:

תודה לארי מכושר מוטורס, שלמרות שלעיתים היה נראה שהדברים מסתבכים, ואפילו התחלנו לחשוש ששוב "נפלנו" – הוא ממש עזר לנו, החליף את האוטו שלא הצליח לתקן, וממש "יצא גבר".

תודה גדולה לראובן, שנתן לנו לחנות אצלו בחצר יותר משבוע, כולל חיבור לחשמל ולמים, עזר לנו להחליף גלגל, תרם לנו מהידע שלו , נתן לנו את הארגז לרכב, עזר ככל יכולתו- ולא הסכים לקבל תשלום בשום אופן! או כמו שהוא אומר- לא הכל בחיים נמדד בכסף. אין כמוך ראובן!

ותודה ענקית ואינסופית לעדי ושי, שאירחו אותנו בביתם שישה שבועות שלמים, נתנו לנו להרגיש בבית, (וגם באוטו של עדי..) ועשו את הכול באהבה ומכל הלב! זה ממש לא מובן מאליו (תשאלו את עצמכם כמה זמן אתם הייתם מוכנים לארח אצלכם בבית את האחים/גיסים שלכם...)

אוהבים אתכם הכי בעולם, וכבר מתגעגעים מאוד.

לאחר לילה נוסף בקראוון פארק, התחלנו לנסות להזמין לנו מקום בתחנה הבאה- כ-4 שעות נסיעה צפון מערבה באיזור של אגמים ומעיינות גדולים (בפלורידה יותר מ-700 מעיינות שמתגאים במים צלולים במיוחד). מסתבר שהמשימה לא כל כך פשוטה כי עכשיו זו עונת הקמפינג בפלורידה (בקיץ חם מידי) וכל אמריקה בערך נמצאת באתרי הקמפינג. בסוף הצלחנו למצוא מקום ל-3 לילות ב-Lake Kissimmee state park  ויצאנו לדרך. הדרך היתה מטלטלת למדי, בכביש משובש, אבל איתן צלח את הנהיגה בשלום (חוץ מכוסית יין אחת שבורה...).

הגענו כבר לקראת חושך, הפארק הוא ממש בתוך יער בין העצים- ועכשיו צריך להחנות את המפלצת הענקית שלנו ברוורס למקום שהוקצה לנו...

חני יורדת מהאוטו, ומנסה לכוון את איתן לחנייה. דווקא בנסיון הראשון היתה כניסה מעולה (איתן אפילו קיבל מחמאה מהשכן על הרוורס המעולה, אבל אז החלטנו שאנחנו קצת קרובים מידי לעמוד החיבור לחשמל ויהיה קשה לפתוח את ה"סליידים"- אותם החלקים בקראוון שנפתחים לצדדים.

החלטנו לצאת ולהיכנס יותר רחוק. טעות פטאלית..

נכנסנו יותר רחוק, אבל איתן החליט שזה הזמן לבדוק האם הסליידים יכולים להיפתח רק בחיבור לבטרייה לפני שנתחבר לחשמל. אוקי, הם אכן נפתחים. גם הרגליים החשמליות נפתחות עם הבטריה. כל פתיחה/סגירה של סלייד או רגל לוקח כמה דקות. אחרי שפתחנו הכל, והתנתקנו מהאוטו (סיפור של כמה דקות בעצמו) - גילינו שהתרחקנו יותר מידי מהעמוד של החשמל- והכבל שלנו לא מגיע אליו... בקיצור- צריך להתחבר חזרה לאוטו, להרים רגליים, ולהזיז את כל העסק כמה מטר קדימה הכל כבר בחושך מוחלט כמובן... אין ברירה, עושים שוב את כל התהליך, מתחברים, זזים, ושוב מתנתקים, פותחים את הדלת והסליידים רק כדי לגלות שאחד הסליידים נפתח מעל המנגל שיש באדמה ואיתן מאוד בנה עליו לסטייק עסיסי בימים הקרובים. הפעם אמרנו שנתחבר ונזיז את הקראוון בלי לסגור הכל- כי מדובר בתזוזה של 1/2 מטר בלבד. מתחברים, זזים, מתנתקים בפעם השלישית, נכנסים לקראוון בשמחה- ואז מגלים שאי אפשר לסגור את הדלת כי יש עץ שמפריע...

כאן נשברנו. החלטנו לדחות את התיקון הרביעי לבוקר ולסגור את הדלת ללילה הזה בסגנון הפארטאצ'. שוב המגבת הגדולה של אנג'י באה לעזרתינו, וגם שארית הלינוליאום של ראיין שלקחנו איתנו למקרה הצורך.

(הודו זה כאן)

ארוחת ערב ראשונה שבישלנו בקראוון. היין באדיבות שי.

 

יום שלישי 4/1/22

על הבוקר איתן התחבר עם השכנים- זוג אמריקאי בפנסיה שמטייל עם אוטובוס כבר 4 שנים. ישבנו איתם ועם עוד זוג חברים שלהם לשיחה מלאת מידע ועצות חשובות לדרך (למשל- לעולם אל תגיע לקראוון פארק בחושך).

בצהריים נסענו לגני בוק- גנים שהקים אדוארד בוק, עיתונאי שעם יציאתו לפנסיה בשנת 1924 החליט להקים כי האמין שכל אדם צריך להשאיר אחריו את העולם קצת יפה יותר.

הסתובבנו כמה שעות בגנים היפים,

וקינחנו את היום בבילוי אמריקאי טיפוסי- קניות בוולמארט. תנסו לדמיין כמה זמן לוקח לעשות קניות בסופר ענק שאין לך מושג איפה כל דבר...

 

יום ד' 5/1/22

הכרזנו על יום מנוחה, הגענו לחנות של הפארק (המקום היחידי בפארק שיש בו וואיפי), דיברנו עם כל הילדים, הזמנו מקומות ב-2 פארקים נוספים לשבוע הקרוב ועשינו טיול רגלי של כשעתיים באיזור.

שכחנו לצלם אבל זה לא הפסד כזה גדול

*   לכל המגיבים, אנא השאירו שם כי כמעט כל התגובות מופיעות כתגובות אנונימיות ואנחנו מאוד סקרנים לדעת מי אתם

שאלה למחשבה... ממתי חני החליפה את איתן בכתיבת הפוסט???